Tehilim 11 – י״א
לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד בַּיהוָה חָסִיתִי אֵיךְ תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי נודו [נוּדִי] הַרְכֶם צִפּוֹר׃
כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל־יֶתֶר לִירוֹת בְּמוֹ־אֹפֶל לְיִשְׁרֵי־לֵב׃
כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן צַדִּיק מַה־פָּעָל׃
יְהוָה בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ יְהוָה בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם׃
יְהוָה צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ׃
יַמְטֵר עַל־רְשָׁעִים פַּחִים אֵשׁ וְגָפְרִית וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם׃
כִּי־צַדִּיק יְהוָה צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ׃
לַמְנַצֵּ֗חַ לְדָ֫וִ֥ד בַּֽיהוָ֨ה ׀ חָסִ֗יתִי אֵ֭יךְ תֹּאמְר֣וּ לְנַפְשִׁ֑י נודו [נ֝֗וּדִי] הַרְכֶ֥ם צִפּֽוֹר׃
כִּ֤י הִנֵּ֪ה הָרְשָׁעִ֡ים יִדְרְכ֬וּן קֶ֗שֶׁת כּוֹנְנ֣וּ חִצָּ֣ם עַל־יֶ֑תֶר לִיר֥וֹת בְּמוֹ־אֹ֝֗פֶל לְיִשְׁרֵי־לֵֽב׃
כִּ֣י הַ֭שָּׁתוֹת יֵֽהָרֵס֑וּן צַ֝דִּ֗יק מַה־פָּעָֽל׃
יְהוָ֤ה ׀ בְּֽהֵ֘יכַ֤ל קָדְשׁ֗וֹ יְהוָה֮ בַּשָּׁמַ֪יִם כִּ֫סְא֥וֹ עֵינָ֥יו יֶחֱז֑וּ עַפְעַפָּ֥יו יִ֝בְחֲנ֗וּ בְּנֵ֣י אָדָֽם׃
יְהוָה֮ צַדִּ֪יק יִ֫בְחָ֥ן וְ֭רָשָׁע וְאֹהֵ֣ב חָמָ֑ס שָֽׂנְאָ֥ה נַפְשֽׁוֹ׃
יַמְטֵ֥ר עַל־רְשָׁעִ֗ים פַּ֫חִ֥ים אֵ֣שׁ וְ֭גָפְרִית וְר֥וּחַ זִלְעָפ֗וֹת מְנָ֣ת כּוֹסָֽם׃
כִּֽי־צַדִּ֣יק יְ֭הוָה צְדָק֣וֹת אָהֵ֑ב יָ֝שָׁ֗ר יֶחֱז֥וּ פָנֵֽימוֹ׃
lamnatsé’ha lédavid bayhvah ’hasiytiy éy’h tomrou lénafchiy nvdv [noudiy] har’hém tsipor
kiy hinéh harcha’iym yidré’houn qéchét konnou ’hitsam ’al-yétér liyrot bémo-ofél léyichréy-lév
kiy hachatot yéharésoun tsadiyq mah-pa’al
Ado-naï béhéy’hal qadcho Ado-naï bachamayim kiso ’éynayv yé’hezou ’af’apayv yiv’hanou bénéy adam
Ado-naï tsadiyq yiv’han veracha veohév ’hamas sanah nafcho
yamtér ’al-recha’iym pa’hiym éch vegafriyt verou’ha zil’afot ménat kosam
kiy-tsadiyq Ado-naï tsedaqot ahév yachar yé’hezou fanéymo
Au chef des chantres; de David. L’Éternel est mon abri: comment me dites-vous: “Fuis vers la montagne comme un oiseau?
Car voici que les méchants bandent leur arc, fixent leur flèche sur la corde,
pour la lancer, dans les ténèbres, contre les cœurs droits. Si les fondements sont renversés, que peut faire le juste?”
L’Éternel, dans son saint palais, l’Éternel, dont le trône est aux cieux, ses yeux regardent, ses paupières distinguent les fils d’Adam.
L’Éternel éprouve le juste, mais le méchant et le partisan de la violence, il les hait de toute son âme.
Il fait pleuvoir sur les impies des charbons ardents: le feu, le soufre et un vent brûlant sont le lot qui leur échoit en partage.
Car l’Éternel est juste, il aime ce qui est juste: quiconque est droit contemplera sa face.