Tehilim 92 – צ״ב
מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת׃
טוֹב לְהֹדוֹת לַיהוָה וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן׃
לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת׃
עֲלֵי־עָשׂוֹר וַעֲלֵי־נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר׃
כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְהוָה בְּפָעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן׃
מַה־גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהוָה מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ׃
אִישׁ־בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא־יָבִין אֶת־זֹאת׃
בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי־עַד׃
וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם יְהוָה׃
כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יְהוָה כִּי־הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן׃
וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן׃
וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי׃
צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה׃
שְׁתוּלִים בְּבֵית יְהוָה בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ׃
עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ׃
לְהַגִּיד כִּי־יָשָׁר יְהוָה צוּרִי וְלֹא־עלתה [עַוְלָתָה] בּוֹ׃
מִזְמ֥וֹר שִׁ֗יר לְי֣וֹם הַשַּׁבָּֽת׃
ט֗וֹב לְהֹד֥וֹת לַיהוָ֑ה וּלְזַמֵּ֖ר לְשִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן׃
לְהַגִּ֣יד בַּבֹּ֣קֶר חַסְֽדֶּ֑ךָ וֶ֝אֱמֽוּנָתְךָ֗ בַּלֵּילֽוֹת׃
עֲֽלֵי־עָ֭שׂוֹר וַעֲלֵי־נָ֑בֶל עֲלֵ֖י הִגָּי֣וֹן בְּכִנּֽוֹר׃
כִּ֤י שִׂמַּחְתַּ֣נִי יְהוָ֣ה בְּפָעֳלֶ֑ךָ בְּֽמַעֲשֵׂ֖י יָדֶ֣יךָ אֲרַנֵּֽן׃
מַה־גָּדְל֣וּ מַעֲשֶׂ֣יךָ יְהוָ֑ה מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ׃
אִֽישׁ־בַּ֭עַר לֹ֣א יֵדָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל לֹא־יָבִ֥ין אֶת־זֹֽאת׃
בִּפְרֹ֤חַ רְשָׁעִ֨ים ׀ כְּמ֥וֹ עֵ֗שֶׂב וַ֭יָּצִיצוּ כָּל־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן לְהִשָּֽׁמְדָ֥ם עֲדֵי־עַֽד׃
וְאַתָּ֥ה מָר֗וֹם לְעֹלָ֥ם יְהוָֽה׃
כִּ֤י הִנֵּ֪ה אֹיְבֶ֡יךָ ׀ יְֽהוָ֗ה כִּֽי־הִנֵּ֣ה אֹיְבֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ יִ֝תְפָּרְד֗וּ כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן׃
וַתָּ֣רֶם כִּרְאֵ֣ים קַרְנִ֑י בַּ֝לֹּתִ֗י בְּשֶׁ֣מֶן רַעֲנָֽן׃
וַתַּבֵּ֥ט עֵינִ֗י בְּשׁ֫וּרָ֥י בַּקָּמִ֖ים עָלַ֥י מְרֵעִ֗ים תִּשְׁמַ֥עְנָה אָזְנָֽי׃
צַ֭דִּיק כַּתָּמָ֣ר יִפְרָ֑ח כְּאֶ֖רֶז בַּלְּבָנ֣וֹן יִשְׂגֶּֽה׃
שְׁ֭תוּלִים בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה בְּחַצְר֖וֹת אֱלֹהֵ֣ינוּ יַפְרִֽיחוּ׃
ע֭וֹד יְנוּב֣וּן בְּשֵׂיבָ֑ה דְּשֵׁנִ֖ים וְרַֽעֲנַנִּ֣ים יִהְיֽוּ׃
לְ֭הַגִּיד כִּֽי־יָשָׁ֣ר יְהוָ֑ה צ֝וּרִ֗י וְֽלֹא־עלתה [עַוְלָ֥תָה] בּֽוֹ׃
mizmor chiyr léyom hachabat
tov léhodot layhvah oulzamér léchim’ha ’élyon
léhagiyd baboqér ’hasdé’ha véemounat’ha baléylot
’aléy-’asor va’aléy-navél ’aléy higayon bé’hinor
kiy sima’htaniy Ado-naï béfa’olé’ha béma’aséy yadéy’ha aranén
mah-gadlou ma’aséy’ha Ado-naï méod ’amqou ma’hchévotéy’ha
iych-ba’ar lo yéda ou’hsiyl lo-yaviyn ét-zot
bifro’ha recha’iym kémo ’ésév vayatsiytsou kal-po’aléy avén léhichamdam ’adéy-’ad
veatah marom lé’olam Ado-naï
kiy hinéh oyvéy’ha Ado-naï kiy-hinéh oyvéy’ha yovédou yitpardou kal-po’aléy avén
vatarém kiréym qarniy balotiy béchémén ra’anan
vatabét ’éyniy béchouray baqamiym ’alay méré’iym tichmanah aznay
tsadiyq katamar yifra’h keéréz balvanon yisgéh
chétouliym bévéyt Ado-naï bé’hatsrot Elo-hénou yafriy’hou
od yenouvoun béséyvah dechéniym vera’ananiym yihyou
léhagiyd kiy-yachar Ado-naï tsouriy velo-lth [’avlatah] bo
Psaume. Cantique pour le jour du Sabbat.
Il est beau de rendre grâce à l’Éternel, de chanter en l’honneur de ton nom, ô Dieu suprême,
d’annoncer, dès le matin, ta bonté, et ta bienveillance pendant les nuits,
avec la lyre à dix cordes et le luth, aux sons harmonieux de la harpe.
Car tu me combles de joie, ô Éternel, par tes hauts faits; je veux célébrer les œuvres de tes mains.
Qu’elles sont grandes tes œuvres, ô Éternel, infiniment profondes tes pensées!
L’homme dépourvu de sens ne peut savoir, le sot ne peut s’en rendre compte:
si les méchants croissent comme l’herbe, et que fleurissent tous les artisans d’iniquité, c’est pour encourir une ruine irréparable.
Mais toi, Seigneur, tu es éternellement sublime;
car voilà que tes ennemis, ô Éternel, voilà que tes ennemis succombent, que se disloquent tous les ouvriers du mal,
tandis que tu grandis ma force comme celle du reêm, et que ma décrépitude reverdit au contact de l’huile.
Avec satisfaction, mes yeux contemplent mes ennemis, mes oreilles entendent les malfaiteurs se dresser contre moi.
Le juste fleurit comme le palmier; comme le cèdre du Liban, il est élancé.
Plantés dans la maison de l’Éternel, ils sont florissants dans les parvis de notre Dieu.
Jusque dans la haute vieillesse, ils donnent des fruits, ils sont pleins de sève et de verdeur,
prêts à proclamer que l’Éternel est droit, qu’il est mon rocher, inaccessible à l’injustice.