Tehilim 114 – קי״ד
בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז׃
הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו׃
הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר׃
הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי־צֹאן׃
מַה־לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר׃
הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי־צֹאן׃
מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב׃
הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם־מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ־מָיִם׃
בְּצֵ֣את יִ֭שְׂרָאֵל מִמִּצְרָ֑יִם בֵּ֥ית יַ֝עֲקֹ֗ב מֵעַ֥ם לֹעֵֽז׃
הָיְתָ֣ה יְהוּדָ֣ה לְקָדְשׁ֑וֹ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל מַמְשְׁלוֹתָֽיו׃
הַיָּ֣ם רָ֭אָה וַיָּנֹ֑ס הַ֝יַּרְדֵּ֗ן יִסֹּ֥ב לְאָחֽוֹר׃
הֶֽ֭הָרִים רָקְד֣וּ כְאֵילִ֑ים גְּ֝בָע֗וֹת כִּבְנֵי־צֹֽאן׃
מַה־לְּךָ֣ הַ֭יָּם כִּ֣י תָנ֑וּס הַ֝יַּרְדֵּ֗ן תִּסֹּ֥ב לְאָחֽוֹר׃
הֶֽ֭הָרִים תִּרְקְד֣וּ כְאֵילִ֑ים גְּ֝בָע֗וֹת כִּבְנֵי־צֹֽאן׃
מִלִּפְנֵ֣י אָ֭דוֹן ח֣וּלִי אָ֑רֶץ מִ֝לִּפְנֵ֗י אֱל֣וֹהַּ יַעֲקֹֽב׃
הַהֹפְכִ֣י הַצּ֣וּר אֲגַם־מָ֑יִם חַ֝לָּמִ֗ישׁ לְמַעְיְנוֹ־מָֽיִם׃
bétsét yisraél mimitsrayim béyt ya’aqov mé’am lo’éz
haytah yehoudah léqadcho yisraél mamchélotayv
hayam raah vayanos hayardén yisov léa’hor
héhariym raqdou ’heéyliym gevaot kivnéy-tson
mah-lé’ha hayam kiy tanous hayardén tisov léa’hor
héhariym tirqédou ’heéyliym gevaot kivnéy-tson
milifnéy adon ’houliy aréts milifnéy eloha ya’aqov
hahof’hiy hatsour agam-mayim ’halamiych lémayéno-mayim
Quand Israël sortit de l’Égypte, la maison de Jacob du milieu d’un peuple à la langue barbare,
Juda devint son sanctuaire, Israël, le domaine de son empire.
La mer le vit et se mit à fuir, le Jourdain retourna en arrière,
les montagnes bondirent comme des béliers, les collines comme des agneaux.
Qu’as-tu, ô mer, pour t’enfuir, Jourdain, pour retourner en arrière?
Montagnes, pourquoi bondissez-vous comme des béliers, et vous collines, comme des agneaux?
A l’aspect du Seigneur, tremble, ô terre, à l’aspect du Dieu de Jacob,
qui change le rocher en nappe d’eau, le granit en sources jaillissantes!