Tehilim 120 – ק״כ
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֶל־יְהוָה בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי׃
יְהוָה הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת־שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה׃
מַה־יִּתֵּן לְךָ וּמַה־יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה׃
חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים׃
אוֹיָה־לִי כִּי־גַרְתִּי מֶשֶׁךְ שָׁכַנְתִּי עִם־אָהֳלֵי קֵדָר׃
רַבַּת שָׁכְנָה־לָּהּ נַפְשִׁי עִם שׂוֹנֵא שָׁלוֹם׃
אֲנִי־שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה׃
שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֶל־יְ֭הוָה בַּצָּרָ֣תָה לִּ֑י קָ֝רָ֗אתִי וַֽיַּעֲנֵֽנִי׃
יְֽהוָ֗ה הַצִּ֣ילָה נַ֭פְשִׁי מִשְּׂפַת־שֶׁ֑קֶר מִלָּשׁ֥וֹן רְמִיָּֽה׃
מַה־יִּתֵּ֣ן לְ֭ךָ וּמַה־יֹּסִ֥יף לָ֗ךְ לָשׁ֥וֹן רְמִיָּֽה׃
חִצֵּ֣י גִבּ֣וֹר שְׁנוּנִ֑ים עִ֝֗ם גַּחֲלֵ֥י רְתָמִֽים׃
אֽוֹיָה־לִ֭י כִּי־גַ֣רְתִּי מֶ֑שֶׁךְ שָׁ֝כַ֗נְתִּי עִֽם־אָהֳלֵ֥י קֵדָֽר׃
רַ֭בַּת שָֽׁכְנָה־לָּ֣הּ נַפְשִׁ֑י עִ֝֗ם שׂוֹנֵ֥א שָׁלֽוֹם׃
אֲֽנִי־שָׁ֭לוֹם וְכִ֣י אֲדַבֵּ֑ר הֵ֝֗מָּה לַמִּלְחָמָֽה׃
chiyr hama’alot él-Ado-naï batsaratah liy qaratiy vaya’anéniy
Ado-naï hatsiylah nafchiy misfat-chéqér milachon remiyah
mah-yitén lé’ha oumah-yosiyf la’h lachon remiyah
’hitséy gibor chénouniym ’im ga’haléy retamiym
oyah-liy kiy-gartiy méché’h cha’hantiy ’im-aholéy qédar
rabat cha’hnah-lah nafchiy ’im soné chalom
aniy-chalom ve’hiy adabér hémah lamil’hamah
Cantique des degrés. Vers l’Éternel j’ai crié dans ma détresse, et il m’a exaucé.
Seigneur, délivre-moi des lèvres mensongères, de la langue perfide.
Quel profit te donnera-t-elle, quel avantage, cette langue perfide,
[pareille] aux flèches des guerriers, aiguisées aux charbons ardents des genêts?
Quel malheur pour moi d’avoir séjourné à Méchec, demeuré près des tentes de Kêdar!
Trop longtemps mon âme a vécu dans le voisinage de ceux qui haïssent la paix.
Je suis, moi, tout à la paix, et quand je la proclame, eux ne méditent que guerre.